יקית. זה מה שאני. ככה גדלתי. בבית של יוצאי גרמניה ורומניה (אבל גם הצד הרומני יקה אמיתי).
בויקיפידיה כתוב שיקה "הפך לכינוי כללי לאדם בעל נימוסים, דייקנות, נוקשות והיעדר חוש הומור, שתואמות את הסטריאוטיפ של היקה".
אני חושבת שדווקא חוש הומור יש לי 
בגדול גדלתי בבית שתמיד צריך להיות בו בסדר.
בסדר עם המורים.
בסדר עם השכנים.
עומדים בתור בסבלנות.
משלמים בזמן. קונים רק את מה שצריך וממה שיש.
עומדים בזמנים. לא מאחרים.
להיות ישרים והגונים. לא משקרים.
תמיד הגעתי לשעה ראשונה בבית ספר (גם כשחברים המשיכו לישון).
תמיד עשיתי שיעורי בית (גם שלא הבנתי דבר).
לא היה דבר כזה יום גידול בבית. אם יש בית ספר. הולכים. בלי שאלות.
לא תמיד זה כל כך קל להיות כל כל בסדר. אבל עם השנים למדתי קצת לעגל פינות (זה טוב וחשוב לנשמה).
בבגרות שלי ובמיוחד בשנים האחרונות, אני מודה להורים שלי, שגידלו אותי והעניקו לי סל של ערכים שנשען על התרבות היקית מגרמניה (למרות שלפעמים אנחנו נראים קצת נוקשים… )
אבל ערכים כמו יושרה, אמינות, עבודה קשה, ביטחון עצמי, דייקנות הם הבסיס לאישיות שלי. אותה אישיות שהיא החוזקה בעבודה שלי.
אז מה הקשר לביקורת אתם שואלים?
כשפתחתי את העסק ואיתו את הדף העסקי שלי, הפריע לי שעוד לא היו לי ביקורות בדף.
בכל הקורסים שעשיתי והיועצים שליווי אותי, ביקשו ממני לבקש מאנשים שייכתבו לי ביקורת (חלקם רמזו שהן יכולות להיות פיקטיביות…)
ואז נכנסתי למלכוד- מצד אחד אני עסק חדש בלי הרבה לקוחות שיכולים לתת פידבק ומצד שני אין סיכוי שאני אבקש "סתם" מאנשים שייכתבו לי ביקורות. הרי אני יקית! לא כותבים משהו שהוא לא אמיתי.
אז מה עשיתי? שיחררתי.
החלטתי להישאר נאמנה לעצמי.
עם הזמן ביקשתי רק מלקוחות שלי או אנשים שייעצתי להם להשאיר לי ביקורת. חלקם עשו את זה באופן עצמאי.
עם הזמן, אני לומדת לבקש מלקוחות קיימים שישאירו ביקורת. כי זה בהחלט חשוב לנראות ולדירוג של הדף העסקי בפייסבוק ובגוגל.
ואם הגעתם עד כאן ויש לכם קשר עם נותן שירות שנתן לכם שירות והייתם מרוצים ממנו, תיכנסו לדף הפייסבוק שלהם, לדף הגוגל או לכל פלטפורמה אחרת. תשאירו כמה מילים טובות. זה גם ממש יישמח אותם וגם ממש יעזור להם.